הטרדה מינית באופן כללי יכולה להשפיע בצורה בלתי נתפסת על חיי הפרט הנפגע, מהבחינה הפיזית והנפשית כאחד, בכל סביבה בה היא התבצעה ובכלל זה גם בעבודה.

מידת הנזק שנגרם לפרט המוטרד יכולה אף להקשות על המשך תפקודו התקין והפעיל במשק העבודה. עד לאחרונה, טופלו רוב מקרי ההטרדה המינית בעבודה בהגשת תלונה לפי החוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח-1998 ובתלונות למשטרה.

בין החוקים הרלוונטים לנושא: דיני עבודה, חוק הביטוח הלאומי, פקודת הנזיקין וכמובן החוק הפלילי.

הטרדה מינית על תוצאותיה הקשות טרם מוכרת באופן נפרד לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 כתאונת עבודה המזכה את הנפגע בתשלום פיצויים.

ליחצו כאן להורדת חוברת הסבר באתר הביטוח הלאומי

הסכומים המשולמים כיום הנם רק בשל נזקים גופניים ונפשיים שנגרמים בעבודה. הצעות חוק המונחות על שולחן המחוקק מנסות לשנות תמונת מצב זו.

יחד עם זאת, גם כיום במקרים בהם ניתן להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הנזקים הפיזיים או הנפשיים שנגרמו לנפגע וההטרדה שהתרחשה בעבודה, קיים בנסיבות מסוימות סיכוי שהמקרה יוכר כתאונת עבודה.

במידה ויוכר כתאונת עבודה אחרי שהוגשו טפסי התביעה הרלבנטיים לסניף הביטוח הלאומי, הוא יזכה את הפרט בקבלת דמי פגיעה בעבודה לתקופה של 90 יום בשל אובדן ההשתכרות בהתאם לשיעורי הנכות שנקבעו בוועדה הרפואית.

לעומת זאת, במקרים שהתביעה נדחתה קיימת האפשרות לפנות בתביעה נוספת להכרה דרך בית הדין האזורי לעבודה עד חצי שנה מתאריך הדחייה.

לאור הבעיות הנלוות הקיימות עדיין, מנסה הצעת החוק המדוברת לספק פתרונות. במסגרת ההצעה מועלית הדרישה להאריך את תקופת ההתיישנות לעניין זה מ-12 חודשים הקיימים להגשת תביעה ל-36 חודשים.

הארכה המוצעת נועדה לאפשר לפרט להתמודד בצורה טובה יותר עם ההטרדה והשלכותיה ואחת מהן שזקוקה לשינוי היא העובדה שיש עדיין צורך להחתים את המעסיק שבמקרה זה הנו גם המטריד על טופסי התביעה הרלבנטיים.

כתוצאה מכך מרבית התביעות המוגשות עד כה בעניין זה והפיצויים הנפסקים מתבססים על החוק למניעת הטרדה מינית ולא על הכרה כתאונת עבודה.

ליחצו כאן להתייעצות עם: עורך דין עופר סולר (מומחה לנזיקין)

פסק דין מעניין בנושא הטרדה מינית בעבודה

הבאנו מתוך המאגר המשפטי את הדיון בערעור שבהליך ע"ע 40496-05-10 פלונית נ' אלמוני - ערעורים על פסק הדין של בית הדין לעבודה בעניין הטרדה מינית ואופן קביעת הפיצוי ושיעורו.

הנפגעת עלתה לארץ מקזחסטן בשנת 1999, נאנסה מספר פעמים בילדותה ובעלה הורשע בהעלאת תכנים פורנוגרפיים שמופיעים בהם קטינים לרשת האינטרנט.

בשנת 2002 החלה לעבוד בחנות המשיב כתופרת והתקיימו ביניהם יחסי מרות. זמן קצר לאחר תחילת עבודתה החל המשיב לדרוש ממנה לקיים עמו מגעים מיניים, אשר לטענת המשיב התקיימו בהסכמה.

היא הודיעה למשיב על רצונה לעזוב בשנת 2004 אולם בסוף עזבה באוגוסט 2005. באוקטובר 2005 היא הגישה תביעה על הטרדה מינית בעבודה בה דרשה פיצוי על כאב וסבל, אובדן השתכרות ועוד.

היא הגישה גם חוות דעת של פסיכיאטר מטעמה. בית הדין האזורי קבע כי התקיימה הטרדה מינית, דחה את התביעה בעניין ההשתכרות אך קיבל אותה ביחס לכאב והסבל.

המערערת סברה כי לא היה נכון לדחות את הערעור על הנכות הנפשית שנגרמה לה והמשיב טען כי הפיצוי היה גבוה מדי.

בית הדין הארצי לעבודה בראשות כבוד השופטת סיגל דוידוב-מוטולה קיבל את הערעור של הנפגעת בעניין הנזק הנפשי ודחה את הערעור הנגדי של המשיב ופסק לה פיצויים בסך 300,000 שקלים.

מקורות מידע רלוונטיים:

עורכי דין דיני עבודה - מיצאו עורך דין המתמחה בענייני העבודה
הפורום לדיני עבודה - התייעצו בכל יום ובכל שעה עם עורכי דין מנוסים!
מידע לנפגעות - באתר איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית
סטטיסטיקה ומספרים - מתוך הדו"ח של האגף לקידום ושילוב נשים בעבודה