נוכח ההגדרה הרחבה למונח 'תאונת דרכים' בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בתי המשפט מוצאים עצמם מתחבטים לא אחת לגבי מקרים בהם אדם נפגע תוך כדי פעולה הקשורה לרכב וטוען כי הפגיעה הינה בגדר תאונת דרכים. 

במקרים אלה מתעוררת תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים מחברת הביטוח, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

בנסיבות האמורות מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי מטעם עורך דין תאונות דרכים.

פסק הדין אשר ניתן בבית המשפט העליון בעניין אגד בע"מ, הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואבנר אגוד ביטוח לנפגעי רכב בע"מ נגד יעקב ינטל עסק בתביעה שהוגשה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, אשר הגיעה לבסוף לבית המשפט העליון.

פרטי המקרה

ינטל, נהג אוטובוס בחברת אגד, נפגע בנזק גוף ביום 21.02.2000 כאשר ביצע סריקה בטחונית של האוטובוס לפני תחילת הנסיעה.

ינטל טיפס על מדרגה בתוך האוטובוס בכדי לסרוק את המדפים העליונים וכאשר ירד ממנה נפגע בברכו.

האירוע הוכר בתור תאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ולינטל נקבעה נכות בשיעור 5%.

פסיקת הערכאות המשפטיות

ינטל הגיש תביעה לבית משפט השלום, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ותביעתו נדחתה.

בעקבות כך הגיש ינטל ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר הפך את קביעת השלום וקבע כי האירוע הינו תאונת דרכים.

בית המשפט העליון התיר לנתבעות לערער על פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי.

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נחקק בשנת 1975 ומטרתו היא הבטחת פיצויים למי שנפגע בנזק גוף בתאונת דרכים, ללא צורך בהוכחת אחריות.

החוק מגדיר בין השאר מהי תאונת דרכים, קרי באילו מקרים קמה זכאות לקבלת פיצויים מכוח החוק. בכדי שאירוע יוכר כתאונת דרכים עליו להיות חלק מ"שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" כאשר לעניין זה קיימים חריגים והרחבות.

תקנה 425 לתקנות התעבורה מחייבת ביצוע סריקה ביטחונית לאיתור חפצים חשודים ולאור כך קבע בית משפט השלום, כי הסריקה היא חובה עצמאית אשר מטרתה הבטחת שלום הציבור ואין לה קשר לשימוש התחבורתי אלא להיות האוטובוס מקום ציבורי.

בבית המשפט המחוזי נקבע, כי הסריקה הביטחונית מהווה חלק משגרת הנסיעה והינה פעולה בלעדיה לא תתאפשר נסיעה, לפיכך מבוצעת הסריקה למטרות תחבורה ונועדה לאפשר את קיום התחבורה.

לאור קביעה זו של בית המשפט המחוזי התיר בית המשפט העליון למשיבות לערער.

בבית המשפט העליון חזרו הצדדים על טענותיהם: מחד טענו המערערות, כי האירוע אינו בבחינת מקרה של שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, אין לבדיקה קשר להפעלת הרכב ותקנות רבות מתקנות התעבורה נוגעות לעניינים שונים כגון התנהגות בדרך, כרטיסי נסיעה וכד'.

המשיב מצידו שב וטען, כי הסריקה עולה כדי שימוש ברכב ויש לראות בה "נסיעה" או הרחבה של "טיפול דרך".

בנוסף טען המשיב, כי לא קיים הבדל בין סריקה ביטחונית לבין בדיקת שמן במנוע טרם הנסיעה.

בית המשפט העליון נדרש להכריע האם במקרה זה התקיימה אחת החלופות לגביהן טוען המשיב "נסיעה" או "טיפול דרך" כאשר לכאורה נסיעה של ממש לא התקיימה באירוע זה, אך היה על בית המשפט להחליט האם מדובר בשימוש לוואי.

בפסיקות שונות בעניין זה של בית המשפט המחוזי נקבע  לעיתים כי סריקה ביטחונית אינה נסיעה ופעמים אחרות נקבע כי סריקה ביטחונית נחשבת לנסיעה.

בית המשפט מצא, כי עצם העובדה שקיימת חובה לבצע פעולה מסוימת אינה מביא להתמזגות אוטומאטית של פעולה זו עם פעולת הנסיעה וכי יש לבחון את מבחן הקרבה בזמן ובמקום, מבחן תכלית הפעולה וכן את התפיסה הכוללת באשר למתחם הסיכון התעבורתי.

נוכח האמור קבע בית המשפט, כי פעולת סריקה ביטחונית אינה מתיישבת עם פרשנות המושג נסיעה.

עוד נפסק, כי פעולת הסריקה אינה מתבצעת אגב הנסיעה בכדי להקטין סיכון תעבורתי ואינה נכנסת בהגדרה של טיפול דרך.

בנוסף קבעה הערכאה המשפטית, כי גם התמקדות בדרישה של היות הפעולה למטרות תחבורה לא היתה כוללת את הסריקה הביטחונית בגדרי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

לאור כל אלה נפסק, כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים, אך הוא הוכר על ידי בית המשפט המחוזי כתאונת עבודה ובמקרה זה לא ניתן צו להוצאות.

לחץ כאן לקבלת ייעוץ משפטי מטעם עורכי דין תאונות דרכים

המאמר נכתב על ידי עורך דין עופר סולר, המייצג נפגעי תאונות דרכים בישראל.