הסכם אי תחרות מול המעסיק מול חופש העיסוק שלך
הזכות לחופש עיסוק הוכרה כבר בפסק דין 1/49 בז'רנו נ' שר המשטרה פ"ד ב 80 כחלק מהמשפט הישראלי ובשנת 1992 קיבלה מעמד חוקתי בחוק יסוד: חופש העיסוק.
החוק קובע כי לכל תושב או אזרח של המדינה יש את הזכות לעסוק בכל משלח יד, עיסוק או מקצוע.
לאור החשיבות של עניין זה אף נקבע כי אין למנוע את הזכות לחופש עיסוק אלא באמצעות חוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, במידה שאינה עולה על הנדרש, לתכלית ראויה, או בהתאם לחוק ומכוח הסמכה מפורשת ממנו (פסקת ההגבלה בחוק היסוד).
במקביל, חופש ההתקשרות בחוזה נחשב לאבן בוחן לקיום חיי מסחר וכלכלה.
למרות שמעמדו לא הוגדר באופן רשמי בחוק כבוד נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט אהרון ברק קבע בפסק הדין ע"א 294/19 חברת קדישא גשח"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו (2) 464 שהוא מהווה חלק מכבוד האדם המנוי בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
יחד עם זאת, במציאות חיי העבודה המודרניים לפעמים נוצרים מצבים בהם ישנה התנגשות בין חופש העיסוק וחופש ההתקשרות של הפרט לבין זכויות אחרות.
אלו יכולים להיות במסגרת הסכמי עובד מעביד או במסגרת הסכם אי תחרות.
התייעצו עם: עורכי דין המתמחים בדיני עבודה
עמדת בתי הדין לעבודה לגבי הסכם אי תחרות
פעמים רבות מעסיקים פועלים כדי להגביל את חופש העיסוק של מי שהועסק על ידם ולאחר שהסתיימו יחסי עובד ומעביד.
העובד לשעבר, עובר לעבוד עם מעסיק אחר שהוא במקרה גם מתחרה של המעסיק הקודם שמתקשה להשלים עם עובדת קיומו של מתחרה חדש פועל להגבלתו. בנקודה זו עולה השאלה האם ההגבלה היזומה על ידי המעסיק הנפגע כביכול, הינה סבירה ועומדת במבחן החוק והפסיקה.
עד כמה יכול להיות מופר האיזון שבין חופש העיסוק לחופש ההתקשרות עם גורם מתחרה אחר, וזאת לאור המעמד המיוחד שזוכה לו חופש העיסוק וההתקשרות על ידי פסיקות בתי המשפט.
בפסק הדין ע"ע 164/99 פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה נ' רדגארד בע"מ המשיבה ביקשה למנוע את העסקתו של המערער על ידי המערערת, כאשר שתיהן נמצאות בענף ההיי טק שנחשב עד היום לאחד מעמודי התווך של הכלכלה וחיי העבודה בישראל והתחרות ביניהן הייתה ידועה.
המערער עבד אצל המשיבה כמהנדס תוכנה וצבר התמחות בתחום מסוים של אבטחת מידע. בחוזה העבודה שלו נקבע כי הוא ישמור על סודות החברה גם לאחר סיום עבודתו וכי לא ישתמש בידע שצבר לשם תחרות עם החברה.
בית הדין האזורי לעבודה קבע כי המערער הפר את ההסכם מול המשיבה בעבודה אצל המערערת. בית הדין הארצי לעבודה מפי כבוד הנשיא לשעבר סטיב אדלר ציין כי חופש העיסוק כולל בתוכו גם את חופש ההתקשרות ויש לאזן בינם לבין האינטרס של היעדר תחרות.
המבחן הוא מבחן המידתיות והסבירות כאשר יש לבדוק את אורך זמן ההגבלה, האינטרס הציבורי לתחרות חופשית, הסוד העסקי הרלבנטי ותום הלב של המעביד החדש והעובד.
עוד נפסק כי אין לתת משקל רב לתניה המגבילה את חופש העיסוק בין היתר בשל מעמדה של זכות זו והעובדה שכישוריו של העובד הם קניינו המוגן לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
מלבד זאת הוא מתייחס גם לפערי הכוחות המובנים בשוק העבודה בין הצדדים ולכך שאם הוא לא היה חותם על התנאי, סביר להניח שלא היה מתקבל לעבודה ולכן קשה לראות בכך הסכמה של העובד.
בנוסף הוא מתייחס לכך שמקום העבודה הוא מעבר למקור הכנסה של האדם אלא מקום בו הוא מבלה את רוב זמנו והגבלה על הניידות יכולה לפגוע בחופש שלו להגשמה עצמית. פגיעה בניידות של עובד עלולה גם לפגוע בעיקרון הכלכלה החופשית, כעולה מפסק הדין.
יחד עם זאת, את כל אלו יש לבחון ולאזן אל מול חובת תום הלב והאמון של העובד והמעסיק החדש, הכשרה מיוחדת שקיבל, תמורה מיוחדת שהעובד קיבל מהמעסיק הקודם וקיומו של סוד מסחרי.
לבסוף נקבע באותו פסק דין שמהווה הלכה מנחה כי המערער חופשי לעבוד אצל המערערת.
נביא דוגמא מתוך תביעה נוספת שהובאה לדיון והכרעה של בית הדין לעבודה בתיק ע"ב 1906/98 גמאטרוניק תעשיות נ' ג.מ.א גומא מערכות איכות בע"מ.
במקרה זה, התובעת עוסקת בעיקר בפיתוח, שיווק וייצור של מכשירי אל פסק, מחשבים ומוצרי אלקטרוניקה אחרים.
הנתבעת היא חברה שעוסקת בשיווק ציוד היקפי ובינה ובין התובעת נחתם הסכם עבודה לפיו שהעובד מתחייב לשמירת הסודיות וכן אי תחרות עם התובעת בתקופת העבודה ועד שנתיים לאחר מכן.
כמה חודשים לאחר מכן נחתם חוזה נוסף לפיו יופסקו יחסי העבודה בין הצדדים אומנם סעיף ההגבלה נשאר על כנו.
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בראשות כבוד השופט אייל אברהמי קובע שיש לאזן בין האינטרסים של העובד והמעביד ולבחון את היקף ההגבלה על חופש העיסוק מבחינת מקום הפעילות, הזמן והסוג.
בתביעה זו נקבע כי ההגבלה מתייחסת לרשימת לקוחות ולמוצר ספציפי ולכן היא מידתית.
בפסק הדין תע"א 3456-08 סקיולייף ישראל בע"מ נ' עמיאל בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בראשות כבוד הנשיאה דיתה פרוז'ינין נדחתה תביעה של מעסיק נגד עובדו לשעבר בטענה שלא היה מקום לאכוף את סעיף אי התחרות על הנתבע והלה לא הפר את התחייבויותיו כאשר ניהל מו"מ עם מעסיק אחר תוך כדי עבודתו.
לדעת בית הדין, במקרה זה, הסכם העבודה היה ללא הגבלת זמן. אם היתה בו הגבלה על חופש העיסוק של הפרט יש לבחון אם הגבלה זו עומדת בתנאי הפסיקה, כאשר הבדיקה היא האם סעיפים אלו מגנים על אינטרס לגיטימי של המעביד או בהתחייבות שנועדה אך ורק למנוע את התחרות.
במקרה זה, בית הדין לא קיבל את הטענה שרשימת הלקוחות של המעסיק היוותה סוג של סוד מסחרי שזכאי להגנה וקבע שההגבלה על התחרות נועדה למטרה זו בלבד.
הגבלת חופש העיסוק בהסכם אי תחרות - עמדת בית המשפט העליון
שאלת ההגבלה של חופש ההתקשרות וחופש העיסוק של הפרט בהסכמי אי תחרות הגיעה לפתחו גם של בית המשפט העליון.
בפסק הדין ע"א 6601/96 AES systems INC נ' סער המשיב עבד אצל המערערת כטכנאי מחשבים והתחייב שלא להתחרות בה בכל הקשור למערכת מסוג מסוים. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערות.
בית המשפט העליון בראשות כבוד הנשיא לשעבר השופט אהרון ברק מתייחס לחשיבות של חופש החוזים והאינטרס לקיום חוזה כחלק מתקנת הציבור במשפט הישראלי ולזכות של מעביד להגן על עצמו.
מנגד הוא מתייחס גם למעמד חופש העיסוק, פער הכוחות המובנה בין הצדדים ולכך שאמת המידה באיזון בין הזכויות היא הסבירות.
אליבא דה הנשיא לשעבר ברק אין לומר כי כלל התניות המגבילות את חופש העיסוק של הפרט תואמות או נוגדות את תקנת הציבור אלא יש לבחון אותן לפי האינטרסים הלגיטימיים שכוללים גם את המעביד וגם את הציבור. אינטרס לגיטימי למעביד יכול להיות סוד מסחרי.
יחד עם זאת, לפי בית המשפט, למעביד אין אינטרס לגיטימי שהעובד לא יתחרה בו לאחר שסיים את עבודתו ומסיבה זו תניה שמגבילה את התחרות נוגדת את תקנת הציבור ובהתאם גם דוחה את הערעור.
מכאן רואים שבית המשפט העליון אינו רואה במניעת תחרות בפני עצמה אינטרס המצדיק הגנה על המעביד, זאת משום הפגיעה האפשרית בקיום כלכלה חופשית.
למידע נוסף בנושא הסכם אי תחרות ליחצו כאן
|