הלכה ידועה היא כי על מטופל לשתף פעולה עם הרופא הבודק ולמלא אחר המלצותיו. במידה ויגרם נזק למטופל בעקבות הטיפול, הפיצוי שייפסק לו ישכלל את אלמנט האשם התורם שייחסו, קרי, יחשבו את האחוז שהפציינט תרם לנזק של עצמו בכך שלא שעה להמלצות הרופא, וינכו אחוז זה מהפיצוי שייפסק לו.

מקרה שנדון לאחרונה בבית המשפט השלום ת"א במסגרת הליך ת"א 37740-08 ל.מ. נ' סילברמן ואח' מדגים ומסביר סוגיה מעניינת זאת. עורך דין עופר סולר, המתחמה בייצוג נפגעי רשלנות רפואית, מסביר ומבאר את פסק הדין.

נסיבות המקרה שנדון בפני בית המשפט

בתחילת שנת 2004 פנתה לראשונה התובעת לרופאת המשפחה בקופת חולים כללית בה היא חברה. התובעת התלוננה בפני הרופאה על כאבים ודימומים רקטליים.

בביקור זה, ללא שערכה רופאת המשפחה בדיקות נוספות, אבחנה כי התובעת סובלת מתסמונת המעי הרגיז. הרופאה הסבירה לתובעת כי זוהי תופעה שאינה חולפת בין לילה והנחתה את התובעת להירגע, לאזן את תזונתה וכן להשתמש במגוון מוצרים טבעיים.

כעבור מספר חודשים מהבדיקה הראשונה, שבה התובעת לרופאת המשפחה בתלונות זהות לאלו שהציגה בפגישה הראשונה. התובעת הופנתה לבדיקה אצל גסטרואנטרולוג לצורך ביצוע קולונוסקופיה colonoscopy ובדיקות מעבדה שונות.

זאת על מנת לשלול מחלה דלקתית של המעי הגס. התובעת לא ביצעה את הבדיקות שהונחתה לבצע והסבירה כי ניסתה לפנות למכון הגסטרו לצורך ביצוע הבדיקה אך באופן קבוע, לא ענו שם לשיחות הטלפון.

כעבור מספר חודשים נוספים פנתה התובעת שוב לקופת החולים נבדקה על ידי רופא מחליף שהפנה אותה לבדיקת שתן אשר נמצאה תקינה.

התובעת חזרה ופנתה לרופאת המשפחה משלא פנתה לבדיקת הרופא הגסטרואנטרולוג כפי שהנחתה אותה בפגישה הקודמת, חזרה הרופאה והפנתה אותה בשנית לבדיקה.

כעבור מספר ימים התובעת עברה בדיקת קולונוסקופיה קצרה (בדיקת הרקטום והסיגמואיד, עד 50 ס"מ), וכן בדיקת גסטרוסקופיה (בדיקת הושט, הקיבה והתריסריון דרך הפה) אשר שתיהן נמצאו תקינות.

משנמצאו הבדיקות תקינות התובעת הופנתה על ידי הרופאה לבדיקת C.T. לאחר שהגיע צילומי הבדיקה פנתה התובעת לרופאת המשפחה ומסרה לה את תוצאות כל הבדיקות. בבדיקת ה-C.T נמצאה כמות קטנה של נוזל צפקי בשק ע"י דוגלאס.

כעבור מספר חודשים נוספים, התובעת הגיעה לבדיקה אצל רופאת המשפחה בעקבות תלונה של צריבה במתן השתן, אך נבדקה על ידי הרופאה המחליפה. הרופאה הפנתה את התובעת לביצוע בדיקה בקטריולוגית וכן נרשם לתובעת טיפול אנטיביוטי.

כעבור כחודשיים, שוב פנתה התובעת לרופאת המשפחה בעקבות החמרה בכאבים מהם היא סובלת ושם קיבלה הפניה לבית החולים.

בחדר המיון של בית החולים אבחנו כי התובעת סובלת מתסמונת מעי רגיש והתובעת שוב קיבלה המלצות לשינוי בהרגלי התזונה בנוסף למרשם לתרופות והמשך בירור צואה לפרזיטים.

התובעת לא ביצעה את בדיקת הצואה שניתנה לה בבית החולים. התובעת לא הגיעה יותר לרופאת המשפחה וכן כעבור מספר חודשים עזבה את קופת חולים "כללית" לטובת קופת חולים "מאוחדת".

התובעת, משעברה לקופת חולים מאוחדת, הגיעה למרפאת הערב באזור מעלה אדומים עקב כאבי בטן איומים, מסוג אלו שחוותה בשנה שחלפה. הרופאה שבדקה את התובעת הפנתה אותה מיד לבית החולים הדסה הר הצופים. 

התובעת הגיעה לחדר המיון, שם אובחנה התובעת כסובלת מגידול ממאיר אשר חסם וחדר את כל השכבות של המעי הגס. בו ביום נותחה התובעת, כך שבוצעה כריתה תת שלמה של המעי הגס.

מכאן תביעתה של התובעת לחיוב בנזיקין בגין רשלנות רפואית של קופת חולים "כללית".

טענות התובעת בעילת רשלנות רפואית

התובעת טענה כי רופאת המשפחה של קופת חולים "כללית" וכן שאר רופאי הקופה אשר בדקו את התובעת וטיפלו בה פעלו ברשלנות. רשלנות זו הובילה לכך שהגידול בגופה של התובעת התפתח לכדי גידול ממאיר, אשר גרם לחסימה מלאה של המעי הגס, ונתגלה באיחור של 11 חודשים, יום פנייתה הראשונית של התובעת אל רופאת המשפחה. 

התובעת הייתה צרכה לעבור ניתוח חירום מורכב ומסובך אשר הותיר בתובעת נכות קשה וכן התובעת נדרשה לטיפול כימותרפי משך 6 חודשים.

טענת הנתבעים

קופת חולים "כללית" טענה כי רופאיה לא התרשלו בטיפול שניתן לתובעת. קופת חולים "כללית" טענה כי האיחור באבחון מחלת הסרטן נבע מהתנהגותה הרשלנית של התובעת אשר לא פנתה לבדיקות אליהן הופנתה, כבר בבדיקה השנייה, כפי שהתחייב ממצבה הרפואי.

הכרעת בית המשפט

לאחר דיון ארוך בו הביא בית המשפט דעתם של מומחים וכן את עדות התובעת והנתבעת קבע כי רופאת המשפחה, ובכלל זה קופת חולים "כללית", התרשלו כלפי הנתבעת.

בית המשפט קבע כי היה על רופאת המשפחה לתת ייחס מיוחד למצבה הרפואי של הנתבעת לאור תדירות המפגשים בין התובעת לרופאה וכן בשיחותיהם, מאלו ניתן להסיק על חומרת הכאב והסבל מהם סבלה התובעת.

בנסיבות אלו, היה על רופאת המשפחה להפנות את התובעת למיון מוקדם יותר וכן לעמוד על בדיקות יסודיות יותר מאשר אלו אשר התובעת הופנתה אליהן.

בית המשפט קבע כי לתובעת הייתה תרומה משמעותית לנזק שנגרם לה, בגובה 50%. שכן, לא עשתה מספיק בכדי להיבדק כפי שהרופאה דרשה וכפי שרופאי חדר המיון דרשו, אלא באיחור ניכר. 

בית המשפט קבע לתובעת נכות בשיעור של 46%.

הנזק והפיצויים שפסק בית המשפט לתובעת

הפיצוי בגין השתכרות, כאב וסבל, עזרת צד ג' וכן הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה עמדו על סך של 1,230,000. מסכום זה ניקה בית המשפט 50% בגין אשם תורם של התובעת, וחייב את קופת חולים כללית לשלם לתובעת את הפיצויים המופחתים.

מאמר נוסף של עורך דין עופר סולר: רשלנות רפואית בניתוח פריצת דיסק

קיראו עוד בנושא: ניתוח הגדלת חזה שנכשל ובמידת הצורך פנו אל: עורך דין רשלנות רפואית