בכל בעיה רפואית אפשר לטפל בדרכים שונות, לפי אסכולות שונות, אין זה מספיק שמספר רופאים או חוקרים פועלים בדעה מסוימת כדי שדעה זו תהפוך לאסכולה, היא צריכה להתבסס במרכזים רפואיים מכובדים, להיות מקובלת על חוקרים בעלי שם ולהיות מוזכרת כאסכולה בספרות הרפואית.

גורם המטפל בצורה שאינה חלק מאסכולה מקובלת עלול להיחשב כמי שפעל באופן בלתי סביר. פסק הדין גיגי מנחם נ' קופת חולים כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל עסק בתביעה בעילת רשלנות רפואית שהגיש גיגי יליד 1946 נשוי בפעם השניה ואב לשש אשר עבד בעבר כאיש אחזקה בבית מלון עד אשר סבל מהתמוטטות נפשית ויצא לפנסיה מוקדמת, לטענתו לאחר מכן עבד בעבודות שונות  הוא מוכר בגדים מרכבו.

בכתב התביעה טען כי הוא סובל מכאבים בגב התחתון שנים רבות, בשנת 1990 אובחן כמי שסובל מפריצת דיסק בחוליות L5-S1 הוא הופנה לטיפול בבית החולים כרמל שם הוחלט לנתחו, גיגי אושפז במחלקה האורתופדית ונותח בהרדמה כללית על ידי ד"ר וייסמן ביום 10.10.90, זמן קצר לאחר הניתוח סבל מהתקף אפילפסיה, מחלה אשר לא סבל ממנה קודם לניתוח.

גיגי שהמשיך לסבול מכאבים נבדק בבית החולים הדסה שם נמצא כי סבל מאבן בכליות וטופל בבית החולים, אך גם לאחר מכן המשיך גיגי לסבול מכאבים ובבדיקה נמצאה אצלו פריצת דיסק חוזרת באותן החוליות, ביום 11.05.93 נותח גיגי בבית החולים שיבא, לאחר הניתוח נותר עם הפרעות בסוגרים, עצירות, דליפת שתן, חולשה בכף הרגל, אין אונות וכאמור אפילפסיה.

גיגי טען כי כל הנזקים נגרמו עקב הרשלנות בביצוע הניתוח הראשון, הוא טען לרשלנות הן בהחלטה לבצע את הניתוח והן בביצוע עצמו בנוסף טען כי לא הוסברו לו כל הסיכונים הכרוכים בביצוע הניתוח.

גיגי צירף לכתב התביעה חוות דעת מטעם פרופסור גרושקביץ אשר תמכה בטענות שלעיל וכן חוות דעת מטעם האורולוג ד"ר ורדי אשר קבע כי לגיגי נגרמה פגיעה עצבית בדרכי השתן ובתפקוד המיני.

הנתבעת טענה כי לא פעלה ברשלנות, לא בבדיקה, לא בניתוח ולא לאחריו, היא טענה כי הפגיעה העצבית במערכת השתן נגרמה עקב הניתוח השני ולראיה הופיעה לאחריו, הנתבעת הגישה לבית המשפט חוות דעת מטעם הפרופסור רייכנטל.

התובע אשר קודם לאירועים סבל מסכרת, דיכאון, גלאקומה, וכיב פפטי הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור של 80%, הוא טען כי נכותו התפקודית היא 67% אשר רק 10% מתוכם היו קיימים קודם לאירוע, הנתבעת טענה כי נכותו מסתכמת ב 42.4%.

בית המשפט קבע כי לא הייתה רשלנות רפואית קודם לביצוע הניתוח הן מבחינת הסברה על הסיכונים והן מבחינת ההחלטה לבצעו. באשר לניתוח עצמו אין מחלוקת כי לא נכרת כל הדיסק, בית החולים טען כי פעל לפי אסכולה מוכרת אך לא הצליח להוכיח טענה זו ולכן קבע בית המשפט כי הנתבעת חייבת לתובע בגין נזקיו.

בית המשפט קבע את הנכות הרפואית עקב האירוע על 56% ואת הנכות התפקודית בשיעור של 40%.

בית המשפט קבע פיצויים כדלקמן:

נזק לא ממוני 150,000 ¤.
אובדן השתכרות עבר לפי 800 ¤ לחודש (לא הצליח להוכיח כי עבד כפי שטען) : 250,000 ¤
אובדן השתכרות עתיד: 94,500 ¤.
עזרת צד ג': 75,000 ¤.
נסיעות: 50,000 ¤.
הוצאות רפואיות מחוץ לסל: 20,000 ¤.
ניכוי מל"ל: 234,782 ¤.
סה"כ: 404,763 ¤ בצירוף הוצאות ושכ"ט.

במידה ונתקלת במקרה של רשלנות רפואית בניתוח לאחר פריצת דיסק או בכלל, מומלץ לפנות אל עורך דין המתמחה בנושא רשלנות רפואית לצורך התייעצות ובחינה משפטית של מצבך וזכויותיך.

ליחצו ומיצאו: עורכי דין רשלנות רפואית